מחקר חדש חושף קשר גנטי בין דליריום לאלצהיימר

דליריום הוא מצב של שינוי קוגניטיבי חריף הפוגע באחד מכל ארבעה מבוגרים מאושפזים ומלווה בעלויות בריאות גבוהות ובשיעורי תמותה מוגברים.

מחקר מקיף שכלל יותר ממיליון אנשים בחן את הגורמים הגנטיים והפרוטאומיים לדליריום, במטרה לשפר את ההבנה של המחלה ולזהות דרכים חדשות למניעתה.

המחקר מצא כי דליריום ודמנציה, ובפרט מחלת אלצהיימר, חולקים תכונות גנטיות וביולוגיות רבות. שניהם מאופיינים בשיבושים קוגניטיביים, הפרעות בתפיסה ושינויים במחזורי שינה-ערות, אך נבדלים במהירות ההופעה ובמשך התסמינים.

מנגנוני דלקת עצבית, פגיעה במחסום הדם-מוח והצטברויות חלבונים לא תקינים, כמו β-עמילואיד, קשורים לשני המצבים. עם הזדקנות האוכלוסייה, שכיחות שני המחלות עולה, והבנת הקשרים ביניהן חשובה במיוחד.

המחקר התמקד בגן APOE, ובמיוחד בפלוטיפ ε4 שלו, שנמצא כמעלה את הסיכון לדליריום בדומה לסיכון למחלת אלצהיימר. השפעת הפלוטיפ ε4 הייתה משמעותית במיוחד בקרב אוכלוסיות אירופאיות, פיניות ודרום אסייתיות.

בנוסף, זוהו חלבונים המוגברים בדליריום, ביניהם אינטרלוקין-6, חלבון C-reactive ושרשרת נוירופילמנט קלה (NEFL), שמעידים על פגיעה עצבית ודלקת מערכתית.

הניתוח הגנטי והפרוטאומי המעמיק כלל נתונים מיותר מ-32,000 מטופלים ומעל מיליון נבדקים, והשתמש בטכניקות מתקדמות להערכת סיבתיות וקולקליזציה בין גורמי סיכון.

התוצאות מצביעות על כך שדליריום ודמנציה קשורים קשר ביולוגי עמוק, מה שעשוי לסייע בפיתוח כלים לניבוי מוקדם וטיפול במצבים אלה בעתיד.

המחקר מהווה פריצת דרך בהבנת היסודות הגנטיים של דליריום ומדגיש את הצורך במחקר נוסף להבהרת מנגנוני המחלה והרחבת אפשרויות הטיפול.