הראשון לציון נגד בן גביר -שיעור בכבוד תורה

בן גביר מאתגר את השיח ביחס להר הבית. העליה להר נאסרה על ידי רוב מנין ובנין של גדולי ישראל, אבל אי אפשר להכחיש את עמדת המיעוט שבהם גדולי תורה כמו הגאון הרב דב ליאור שליט"א ואחרים שמשיקולים שונים התירו את העליה.

מבלי להכנס לשאלות ההלכתיות החמורות, שלצדן שאלות של הנהגה ביחס להכשלת הרבים העולים להר כאל מקום תיירותי ח"ו. שלא לדבר על אלו שאינם מבינים 'מורא מקדש' מהו ומרשים לעצמם להצטלם; כביכול כבשו איזו פסגה.

לאן שלא נפנה אנחנו נפגשים במכשול. אנחנו לא יכולים להתיר אבל לא יכולים להתעלם מאלו שכן מתירים. היכרותי עם הגאון הרב ליאור שליט"א מזקני גדולי התורה שבדור, לימדה אותי את רוחב דעתו ואת פסיקתו הלוקחת בחשבון גורמים שלא הייתי חושב עליהם.

אחרי דבריו החריפים של הראשון לציון, הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א נותרה השאלה איך מתייחסים למצב המורכב הזה?

נדמה לי שיש לנו כאן הזדמנות לבסס את החיוב הגדול של כבוד תורה בתוכנו. לכבד את מי שאנחנו מעריצים ושגדלנו על תורתו, זה נפלא אבל אין בכך כדי לתת מענה של ממש לתביעה – כי אנחנו מכבדים את מה שאנחנו מבינים בסופו של דבר. אבל התורה גדולה מן הגדול 'שלי'. יש בחינות והארות שונות של התורה ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני, גם כשהוא במחלוקת מול תנא או גדול אחר.

כאב לי לשמוע את דברי הרב יוסף שליט"א כי הוא ביטל את הרב ליאור שליט"א שעל אף שאיני נוהג כפסיקתו ולא עולה להר הבית, אי אפשר להתייחס אליו כאל אחד האברכים.

אני חושב שאיתמר בן גביר בנה התייחסות נכונה. קודם כל לעמוד בהערצה מול גדול בישראל, בהבנה שלא כל אחד זוכה לידיעת תורה ולדבקות בה באותה מידה. כאשר עומד למולנו יהודי ששולט בכל חלקי התורה והיא רותחת בקרבו יתכן ונשמע ביטויים קשים. אנחנו עומדים בענווה ומקשיבים ולא מגיבים בחריפות ולא יוצאים למלחמות כבוד, כי יש לנו אמון שדבריו יוצאים מתוך כבשן האש של התורה. אמנם בסופו של דבר אנחנו צריכים להכריע הכרעות למעשה ובמידה ורבנו פוסק בדרך מסויימת והוא בשורת גדולי התורה שבדור, אי אפשר לבוא בטענות.

ערכה של תוכחת הראשל"צ שליט"א היא בהעמדת סדר ההדרכה הנכון לעם ישראל. במקום שבו כולם עסוקים בנראות ובדיבור לא פוגעני ואוזקים את האמת באלף אזיקים, הרב יוסף מלמד שצריכים לומר את האמת ללא חשש. הוא גם מלמד שלא כל אחד יכול לפסוק בשאלות לכלל ישראל ושהסדר הנכון הוא להישמע לפסיקת רוב ככל גדולי ישראל. כך אמנם אני נוהג ואני חושב שבן גביר בודאי כאיש ציבור – חייב להראות אף הוא את הדרך ובענווה לקבל את הפסיקה. אבל אחרי הכל יש לו על מי להישען ולכן לא ניתן להטיל בו דופי.

טיפה מורכב, אבל במידה וניגש כך לשאלות חיים אחרות שמנסרות בחלל היקום היהודי, יכול להיות שנוכל להמשיך ולחלוק בחריפות, אבל מתוך שלווה ובכבוד אמיתי לתורה.