לאהוב את ה'גר'? אתם?

אזהרה: הכותב מאמין בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה על כל תגיה ודקדוקיה. המאמר הזה נכתב באופן קיצוני מול אלו שכופרים בתורה ומבקשים לאמץ פסוקים כרצונם. בתורה כפי שהם מציגים – אני כופר.

——-

אנשי השמאל הגיעו לדרום תל אביב בשלטים שעליהם רשום באותיות קידוש לבנה "ואהבתם את הגר". פרשנותם לתורה אומרת שעלינו כאומה לקבל את אלו המסתננים אל תוכנו באהבה ובפתיחות ולחלוק עמם את כספי המיסים הכבדים שאנחנו משלמים.

כששמים לעיני שומר תורה ומצוות שלט כזה, משהו בו מתרכך. הוא חש מחויב פתאום ואולי אף מתבלבל. אז בכמה מילים אתיישב בכסאו של הכופר ואבקש לומר לאותם מפגינים שהתאהבו בפסוק אחד מכל אלפי הפסוקים האחרים את זה:

אם הייתם מקבלים על עצמכם את הפסוק "ויראת מאלוקיך אני ה'", היינו צריכים לשבת זה לצד זה ולדון בדבריכם, אבל אם אתם כופרים ב'שלי' אני מבקש לכפור ב'שלכם'.

ובכן – מדוע פסוק יפה ככל שיהיה מחייב אותי? מה ההיגיון שאחלק את משאבי עם הגר? מה פתאום לאהוב אדם זר? האם השלמתי את כל חובותי כלפי בני משפחתי? קהילתי? העם שלי?

אני כופר בפסוק הזה – לא מוכן לקבל את הטקסט הזה והוא לא מחייב אותי. אני לא חושב שניתן לדחוק בי לאהוב וכשאני מתבונן בעצמי באמת, אני יודע שאין בי אהבה למי שאתם מכנים 'גרים'. אני לעומתכם רוצה שיצאו מכאן וילכו לארצם. אני רוצה שכספי המיסים שלי יבנו בתי חולים ויתנו מענה קודם כל לאלו שהם חלק מהעם שלי.

אם אתם רוצים להעמיד טיעון מוסרי עצמאי בבקשה. תסבירו למה. אל תלכו לטקסטים שאינכם מאמינים בהם ותנופפו בהם.

אבל הסיבה שאינכם מנסים לעשות זאת היא משום שאין שום סיבה הגיונית או פילוסופית, שתשרטט משפט כל כך אבסורדי – פקודה לאהוב את הגר. כל חברה אנושית משמרת את עצמה ולוקחת את המשאבים היקרים שלה לטובת התעצמותה. אלו חוקי החיים שאנשים סבירים מכירים בהם. לדעתי אפילו בית המשפט היה מודה לכך.

אתם צבועים באופן עמוק, עד שקשה להבין איך אתם מתבוננים בדמותכם שבמראה. אין לכם שמץ אהבה בלב. ואין לכם שמץ זיקה לכתובים האלה ואנחנו פטורים לגמרי מלדון בהגיגיכם הכביכול מוסריים.

ואחרי שכתבנו את כל זאת – רק מי שמקבל על עצמו עול תורה ומצוות ומלא כבוד לתורה הקדושה, יוכל להבין איך יכול להיות צווי על אהבה או צווי על השמחה, גם כשלא מתאים. חברה אנושית שבונה את כל עולמה על פי מה שמתאים לה ולמידותיה ודוחה את כל מה שלא נראה לעיניה הקטנות – יכולה לנהל דיון רק בצדדים הנגלית הפשוטים של החיים. אין לה שום זיקה אל מה שמעבר לכך.

הניחו לתורה הקדושה ואימרו את מה שעל ליבכם באמת – "אנשי דרום תל אביב הם אשפת אדם, ולכן אפשר על גבם השחוח להעמיס את המשא המוסרי הכבד שאנחנו מדמיינים שאנחנו נושאים".

פורסם באתר סרוגים