חבּוּרֶה בנויה מתוכן גולשים.
גם אתם מעוניינים לכתוב ולהשפיע?
הצטרפו והעלו עכשיו את התוכן שלכם
"אני מצטער שלא שמרתי עליכם": ירדן ביבס בהספד קורע לב • צפו
ירדן ביבס נשא היום הספד קורע לב לאשתו ולשני ילדיו שנרצחו בטבח שמחת תורה. בדמעות סיפר על אהבתו למשפחתו, חרטתו העמוקה והגעגועים הבלתי פוסקים.

עשרות אלפי בני אדם ליוו היום (רביעי) את שירי, אריאל וכפיר ביבס הי"ד בדרכם האחרונה. ההלוויה, שהחלה בראשון לציון, נמשכה עד צומת שער הנגב, שם התקבצו המונים להיפרד ממשפחה שנחטפה מביתה בקיבוץ ניר עוז ונרצחה באכזריות על ידי חמאס. במעמד כואב זה, נשא ירדן ביבס, אב המשפחה ששוחרר מהשבי, הספד מצמרר שנגע בלבבות רבים.
"שירי, את הכל בשבילי," פתח בדבריו בעצב עמוק. "את האישה והאמא הכי טובה שיש, החברה הכי טובה שלי. מישמיש, מי יעזור לי עכשיו לקבל החלטות? איך אני אמור להמשיך בלעדייך?" הוא נזכר בהחלטה האחרונה שקיבלו יחד, בעת שהיו כלואים בממ"ד. "שאלתי אותך אם נלחמים או נכנעים, ואמרת לי נלחמים. אז נלחמתי."
דבריו נגעו בנקודת הכאב העמוקה ביותר – רגשות האשמה. "אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. אם רק הייתי יודע מה יקרה, לא הייתי יורה. אני זוכר את כל הרגעים שחלקנו, הלידות של הילדים, השיחות הארוכות… הנוכחות שלך חסרה לי מאוד."
הוא פנה לאריאל, בנו הבכור: "צ'וקי, הפכת אותי לאבא. ביום שנולדת, התבגרתי בשנייה אחת. אני מקווה שאתה לא כועס עלי שלא הצלחתי להגן עליכם. אני חושב עליך כל דקה. אני בטוח שאתה מצחיק את כל המלאכים שם למעלה, ושיש לך מלא פרפרים להסתכל עליהם, בדיוק כמו שאהבת. תזהר כשאתה יורד מהענן, שלא תדרך על טוני… תלמד את כפיר את כל החיקויים שלך ותצחיקו את כולם שם למעלה. אני אוהב אותך 'הכי בעולם, תמיד בעולם'."
לבסוף פנה לכפיר, בנו הקטן, שדבריו עליו היו ספוגים באהבה וגעגועים. "לא חשבתי שהמשפחה שלנו יכולה להיות יותר מושלמת, ואז אתה באת. אני זוכר את הלידה שלך – איך המיילדת עצרה לרגע ואמא ואני פחדנו שקרה משהו, אבל היא רק רצתה להכריז שיש לנו עוד ג'ינג'י. הצחוק שלך, החיוך שלך… אני מתגעגע לנשנש אותך, לשחק איתך בבוקר לפני העבודה. אני מצטער שלא שמרתי עליכם יותר טוב, אבל חשוב לי שתדע שאני אוהב אותך מאוד ומתגעגע מאוד."
את דבריו סיים בתחינה נוגעת ללב: "שירי, זה הכי קרוב שאני אליך מאז ה. בבקשה תשמרי עלי… תשמרי עלי מפני החלטות גרועות, מפני דברים רעים, מפני עצמי. תשמרי עלי שלא אשקע בחשכה."
דבריו של ירדן, שנאמרו בעיניים דומעות, הותירו את הקהל המום וכואב. מסע הלוויה הזה היה לא רק פרידה ממשפחה שאבדה בטרגדיה נוראית, אלא גם עדות לכוח האהבה, הזיכרון והכאב שאין להם סוף.

קרדיט: כנסת 99
חבּוּרֶה מספקת פלטפורמה לכותבי תוכן ואינה אחראית על איכות ואמינות התוכן ובכלל. לדיווח על טעות או הפרת זכויות ולכל דיווח על התוכן לחץ כאן. ייתכן שהתמונות בכתבה יהיו כפופות לזכויות יוצרים