הלימוד היומי בתורת מרן | יום חמישי ה' בטבת ה'תשפ"ג

א. מכה שבתוכה מוגלה ודם, וגורמת לו צער, מותר להפיסה (לבקעה), כדי להוציא ממנה הליחה שבה. ואפילו אם יוצא דם עם המוגלה מותר, ויזהר שלא ילחוץ עליה אחר שהמוגלה יצאה. אבל אם עשה כן כדי להרחיב פי המכה, כדרך שהרופאים עושים, שמתכוונים ברפואה להרחיב פי המכה, חייב, משום שהוא גמר מלאכה.

ב. הממרח משחה על רטיה בשבת ליתנה על מכה, חייב מן התורה משום ״ממחק״ [״ממחק״ היינו שמעביר צמר מעל עור הבהמה אחר מיתה, עד שיחליק פני העור. והממרח הוא תולדה של מלאכת ממחק].

ג. רשאי אדם למרח רטיה בערב שבת, וליתנה על המכה והיא מתרפאת והולכת כל השבת כולה.

ד. אם אחר שנתנה נפלה מעל גבי מכתו בשבת, אם נפלה על גבי קרקע אסור להחזירה, שמא יבאו למרח אותה, ואם מצטער הרבה מותר לומר לגוי להחזירה. ואם נפלה על השלחן או על המטה מותר להחזירה.
(חזון עובדיה שבת ג')

נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן