הלימוד היומי בתורת מרן | יום ראשון כ"ד בכסלו ה'תשפ"ג

א. סומא (עיוור) שהוא נשוי, תדליק אשתו נר חנוכה ותברך. ואם אינו נשוי ויש לו בית בפני עצמו, ידליק בעצמו נר חנוכה ויברך כל הברכות, כיון שהסומא חייב בכל המצות, ובהדלקתו יש "פרסום הנס" לאחרים.

ב. צריך להדליק את נרות החנוכה במקום הנחתם, שאע״פ שהדלקה עושה מצוה ולא ההנחה, הדלקה במקומה בעינן. ואם היתה החנוכיה מונחת שלא לשם מצוה, אינו צריך להסירה ולהניחה לשם מצות חנוכה, אלא מדליקה שם. לפיכך עששית שהיתה דולקת כל היום, שהדליקה מערב שבת למצות חנוכה, במוצאי שבת מכבה ומדליקה לשם מצוה.

ג. אם בעל הבית חולה, ואינו יכול לקום ממטת חוליו להדליק נרות חנוכה, אין בני הבית מביאים לו ליד מטתו החנוכיה להדליק נרות חנוכה, ואחר כך יניחום במקומם, אלא ימנה בעל הבית ״שליח״ שידליק נרות החנוכה במקום הנחתם, והשליח יברך וידליק הנרות, אבל לא יברך בעל הבית, והשליח ידליק, שבכל מקום העושה את המצוה הוא שמברך עליה.
(חזון עובדיה חנוכה)

נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן