תיאור אותנטי: בכיות עצומות קורעות לב של הרבי מלובביץ'..

 'ראיתי את ההתאפקות וההתאמצות שלא לגלות את הצער והמרירות ושלא לבכות כל כך, אבל גדל מאוד הפנימיות על כל מעצורי הנפש': מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה תיאור חי ואותנטי מהמעמד המיוחד של אמירת מאמר החסידות בפרשת 'משפטים' תשי"ב על המילים 'לא תהיה משכילה', בו עורר הרבי בצורה חזקה על חשיבות עבודת השם מתוך אהבה ויראה בכדי למלאות בכל רגע את השליחות של בורא העולם וחלילה שלא לחסר בעבודה האישית • לתיאור המלא

•••

יומן ובו תיאור מממעמד אמירת המאמר:

בשבת פרשת 'משפטים' הרבי אמר מאמר דיבור המתחיל 'לא תהיה משכילה'. המאמר היה בלי הקדמות ואמירת 'לחיים', [כפי שאז נהג הרבי] ומיד כשנכנס ציוה לנגן ניגון ואחר כך התחיל באמירת המאמר. בכה מאוד באמצע אמירתו. אמרו שכרך מטפחת על יד ימין, לא כמו תמיד שכורך על יד שמאל. בהמאמר התבאר ענין משכלה ועקרה ברוחניות, דיבר על שביעות הרצון מאהבה ויראה, והעדר שביעות הרצון הוא על ידי ההתבוננות בענין 'את מספר ימיך אמלא', בענין הזה בכה הרבי שליט"א מאוד.

כשדיבר על עניין 'ימים יוצרו' היה זייער שרעקליך [= מאוד נורא], הרבי שליט"א בכה הרבה מאוד, והניח ראשו על השולחן ובכה, ביחוד היה זה בתיבות 'מורד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא', כאשר אמר תיבת 'במלך מלכי המלכים' הפסיק בבכי, ועבר כמה רגעים והמשיך לומר תיבת 'הקדוש ברוך הוא', המאמר ארך חמישים וחמישה מינוט [= דקות], עד עתה לא היה עוד מאמר כזה ארוך.

באמצע המאמר בדברו אודות 'אז מען דארף אויסנוצן יעדער רגע כו' ממלא זיין שליחותו של עצמות ומהות' [= שצריכים לנצל כל רגע למלא שאת שליחותו של עצמות ומהות] – התחיל לבכות, און געיאמערט [= וקונן] באופן שלא שמענו מעולם..

החסיד ר' משה גוראריה ע"ה שהה באותה התקופה במרכז חב"ד העולמי. במכתב ששלח אז לידידו תיאר את המעמד בהתפעלות גדולה:

בשבת קודש הייתה התוועדות, היה מאמר על הפסוק לא תהיה משכלה ועקרה וכו' את מספר ימיך אמלא, והרבה דברי תורה. הבכיות העצומות של כבוד קדושת ממש קורעים הלב, אף לב האבן. השתדל להתאפק בכל כוחו ולא יכול, והדמעות ניגרו על השולחן. וכל דבר יצא מתוך פנימיות עומק הנשמה. לא הבנתי אף פעם מה זה הזזת הנפש ומרירות של עומק פנימיות הנפש. אין להעלות על הכתב ואין בכוחי לתאר את מה שראיתי והרגשתי. דיבר איך שצריכים לייקר כל רגע, מה היו יכולים לעשות ומה עושים..

האמת אגיד לכם, שאיני יודע לכתוב מה שמעתי כי כל כך היו הבכיות העצמות שלו מתוך תוכיות לב ונשמה, וכל כך היינו בהתפעלות און צו רירט [= זעזוע] עד שאיני יודע בדיוק המילים, אבל הכוונה ברורה לי שכל רגע ושעה ויום יקר.. והעיקר הוא מה שלא נמסר בדיבור. עמדתי על ידו ממש וראיתי את ההתאפקות וההתאמצות שלא לגלות את הצער והמרירות ושלא לבכות כל כך, אבל גדל מאוד הפנימיות על כל מעצורי הנפש. אחרי המאמר, כמה רגעים לא יכול היה להירגע וניגב הדמעות..