מפנקסה של שדכנית כושלת

התחתנתי בגיל צעיר, הנישואים שלי שורדים איכשהו.
וזה הופך אותי ללא רלוונטית בעיני כמה בני משפחה כבר לא צעירים, שאני מנסה לעזור להם למצוא את זיווגם.
כשאני מנסה טיפה להוריד אותם מהעץ שעליו הם טיפסו, כשאני מנסה לשקף להם את המציאות העגומה, תמיד התגובה בסוף תגיע לזה "את לא עברת את זה אז את לא מבינה".
טוב, אולי אני באמת לא מבינה כלום בשידוכים.

אבל כמה תובנות שניסחתי אחרי חודשים מאומצים וכושלים של נסיונות לשדך רווקים לא מאד אטרקטיביים לרווקות לא מאד אטרקטיביות.

·         כולם יודעים לצטט ש"נישואין הם נתינה" בכל מיני וריאציות של המשפט הזה. ואני מסכימה איתם, מסכימה מאד.

אבל אולי, את חלקנו הקדוש ברוך בחר לנסות בנתינה, עוד לפני החתונה? אם את רווקה מבוגרת ומציעים לך אלמן עם ילדים, יש כאן נתינה טהורה, הכי טהורה שיש. אולי אחרי שנים של חיים שדאגת בהם לעצמך, נבחנת כעת היכולת שלך לתת, ובעוצמה מקסימלית? גם להתחתן עם מישהו שהוא פחות חכם ממך, האם אין כאן אלמנט של נתינה?

·          שומעת הרבה את המשפט "שדכנים בכלל לא מנסים להתאים, הם סתם זורקים שמות בלי להכיר אותי" אני כאן כדי לבשר את הבשורה הקשה, אנשים בחוץ רואים אותך בצורה השקופה והאמיתית,  זה את או אתה שעומדים מול מראה עכורה באגו, שלא מאפשרת לכם לראות את נגעי עצמכם.

קשה לעמוד מול מראה ולהישיר אליה מבט, האמת קשה ואפילו אכזרית אבל היא האמת.

שדכנים מציעים לך, בדיוק את ההצעות שאתה ראוי להם.

עד כאן, אני באמת מנסה לכתוב באפס שיפוטיות, ויש בי המון המון אמפתיה, אבל אני חושבת שלהקים משפחה, צריכה להיות פעולה מודעת ובראש סדר העדיפויות.