די לצביעות

בשנה האחרונה אנחנו עדים למסע התקפות בלתי פוסק מהצד הימני,  על ראש הממשלה האומלל שלנו נפתלי בנט, על שלא עמד בהבטחותיו בבחירות וכו'…

הכינויים כמובן היו "נוכל,, "רמאי,, וכדומה.

השאלה היא היכן היו כל שוחרי הצדק הללו כאשר ראש הממשלה הקודם נתניהו לא עמד בהסכמים לתת רוטציה לבני גנץ, וגרר את כולנו למערכת בחירות נוספת שאחריה הוקמה הממשלה הנוכחית…?

אלא מאי, כשהצד השני עושה מהלך אז תוקפים,

אותו דבר, התקשורת, שלא הפסיקה לתקוף את נתניהו – כאשר הוקמה הממשלה הנוכחית החלה להיות יותר מלטפת ועדינה, כי ככה זה, ברגע שיש אינטרס לתקוף תוקפים, וכאשר לשתוק אז שותקים.

נו, אם כולם עושים את זה אז מה הבעיה?

שבמקום לדבר ברור על הדברים המהותיים החשובים שלנו, ולהתווכח עליהם, בצורה לגיטימית, הולכים ומתווכחים על דברים שוליים טכניים,כמו למשל האם התקיפו את עידית סילמן או לא…

(עידית עוד דוגמאות טובה… כשהיא בצד השני אז לא גומרים לתקוף אותה, וברגע אחד שהחליטה לפרוש מהממשלה, אז חיבוק גדול עוטף אותה…)

בנוסף, כל הפן האישי שנלווה לכל המריבות הללו, גורם לחוסר שיתוף פעולה אף בדברים שכולם מסכימים עליהם… וכו'.

ובנימה אישית, אף אנו בני הציבור החרדי, נגועים בזה במקצת… קחו למשל את רפורמת הסלולר,

הציבור נפגע עמוקות מהמהלך, באומרם, "מה אכפת לכם שאנו רוצים קוים כשרים…?

ואני אשאל: מה אכפת לכם שאיזה  בחור מתל אביב

נוסע באוטובוס בשבת, שאתם עושים כל שבידכם בשביל שלא תפעל תחבורה ציבורית בשבת?…

אלא מה?… האג'נדה שלכם אומרת שעדיף ככה…

(אין ספק שההלכה היא הקובעת בעניין זה כמובן…)

ולעומת זאת השר שמנסה לעשות רפורמה בסלולר, זה בגלל האג'נדה שלו, כך שמה לכם לתקוף, הרי אתם נוהגים אותו דבר.

וישנן עוד דוגמאות לרוב, העיקר שהנקודה ברורה (אני מקווה…?)

לכן אני אומר דיי לצביעות… בואו נהיה כנים, ונסכים שאנחנו לא מסכימים זה עם זה, ונשתף פעולה בדברים שאפשר לשתף, והעיקר העיקר נהיה מודעים ל"מה מניע אותנו,, ונלמד להתבונן על הדברים מבחוץ במבט כן ואמיתי.

והלוואי שנזכה לחיות בשלום ובשלווה בארץ הקודש ללא שום מחלוקות אמן!

זכות כל אחד לחלוק, להעיר ולהאיר…