עדיין נשארה שבויה אחת בעזה. מצד האמת היינו חייבים להגדיר את יעד המלחמה לשחרורה, אך היא עדיין יושבת בבית כלאה. השבויה הזו היא עזה עצמה.
יש תקופה שהמלכת ה' ניכרת, ואז השמחה היא העיקר, ויש תקופה שהמלכת ה' פחות נגלית, ואז חרדת הדין היא העיקר. ולכל תקופה יש את עבודת ה' שלה.
משל לכת של ליסטים... הלא מחתרת חתורה לפניך! הזעקה מהדהדת גם בבית הסוהר של הגלות!
איך הגענו למצב, שאת דין התורה אפשר להפר, ובסופו של דבר מי שמכריע הוא שופט חילוני?
אם מדינה שלישית תשלוט בעזה, מדינת ישראל תהיה מאוד מוגבלת ביכולת התגובות לטרור שיצא מהמקום. כל תגובה שלנו, תגרור השלכות בינלאומיות משמעותיות.
מדוע שאנו נשלם מחיר על השבת החטופים, והם לא ישלמו מחיר על החזקת החטופים?
