הלימוד היומי בתורת מרן | יום חמישי ו' באייר ה'תשפ"ג

א. ספירת העומר צריכה להיות בדיבור בשפתיו, אבל בהרהור לא יצא, שהרהור לאו כדיבור דמי. ואם הרהר בלבד, יכול לברך אח״כ ולספור בבטוי שפתים. ולכתחלה צריך להשמיע לאזנו, ואם לא השמיע לאזנו יצא.

ב. הכותב במכתב בלילה, היום כך וכך לעומר, ושכח לספור בפיו, סופר בשאר הלילות בברכה.

ג. אונן שמתו מוטל לפניו שפטור מכל המצות שבתורה, ולכן לא ספר ספירת העומר בלילה, יספור ביום בלי ברכה לאחר קבורת המת. ואז יוכל לספור מכאן ולהבא בברכה. וכן חולה שלא ספר בלילה מחמת חוליו, יספור באותו יום בלי ברכה, ואז יוכל להמשיך לספור מכאן ולהבא בברכה. ואם לא ספרו האונן והחולה גם באותו יום יספרו מכאן ולהבא בלי ברכה. ואם האונן רואה שישאר באנינותו לילה ויום, כגון שבית הקברות רחוק מן העיר, וכיוצא בזה, יספור ספירת העומר בלי ברכה, בעודו אונן, לאחר שנמסר המת לחברה קדישא, ויועיל לו לספור בשאר הימים בברכה.
(חזון עובדיה יום טוב)

נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן